לוגו אגריפס.jpg
גלריה מרי מעוצב.png

פוסט #2 

כשהחלטנו ריטה ואני לאצור את תערוכת שמלה סימלה: שיבה לאנטיאה היה לנו ברור שפמלה לוי צריכה להיות שם. פמלה הייתה בין האמניות הראשונות שהציגו בגלריה, ושמחה מאוד על הקמתה. בירושלים של אותה תקופה, בה כמעט עוד לא שמעו את המילה פמיניזם היא הייתה בעלת קול פמיניסטי צלול ורם ובלתי מתפשר, בעלת עבודות חזקות, בועטות, עשירות בצבע שאינן מצייתות לשום נורמה של הציור הישראלי.
הנוכחות שלה כאן הייתה לדעתי אחת הסיבות שגרמו לנו להרגיש שהקמת גלריה פמיניסטית היא דבר מתבקש, נכון, וכמעט טבעי למקום ולזמן.


עבורי פמלה לוי הייתה אוויר לנשימה בשדה האמנות הישראלי,
לאחר שחזרתי מארצות הברית והתחלתי לצייר כאן. קשה לתאר עד כמה העבודות שלה היו שונות וייחודיות מכל מה שנעשה כאן בשנות השמונים והתשעים. נדמה לי שהיא היכתה בהלם את עולם האמנות הישראלי שנזהר מכל אלה.


פמלה נפטרה בשנת 2004 ועד היום אנו מרגישות בחסרונה של הדמות הבועטת והבלתי מתפשרת הזו. מספר חודשים לאחר מותה הצגנו בגלריה אנטיאה תערוכת מחווה לזכרה. בתערוכה "תודה לך פמלה" השתתפו בין היתר ג'ניפר בר לב, נורית דוד, מרילו לוין, נעמי בריקמן, וגם עבודה יפהפיה של פמלה עצמה. זו הייתה להערכתי תערוכת המחווה היחידה לכבודה עד התערוכה הנוכחית במוזיאון תל אביב.
 

כאשר פנינו לפני כחודשיים ליובל - הבן של פמלה - גם הוא שמח והתרגש מסגירת המעגל עם אמא שלו, ומיד פתח בפנינו את הדלת. כך הגיע ההדפס היפה והבלתי מוכר הזה אלינו לתערוכה.

נעמי טנהאוזר 

  • Black Facebook Icon