לוגו אגריפס.jpg
גלריה מרי מעוצב.png

Bride and Ballerina Dreaming  חלום הכלה והבלרינה

Category 3 (out of 9)

The bridal gown is perhaps the epitome of the dress – and it is not surprising that a large number of artists chose to submit works that relate to the bride or her cortege. The white dress symbolizes purity, perhaps no longer virginity, but still the height of femininity – or does it refer to something more spiritual, as Sara Nina Meridor suggests?

The works here are critical, not idealizing the bride: contrasting reality and fantasy as in Heddy Abramowitz’s photograph, Adva Drori’s headless bridal doll, Roni Baroth’s flower girl from the Far East, painted on the cloth of her torn pants and Miri Garmizo constructs a bridal gown from the shattered windshield of a car. Gila Frost Miller’s bridal dress is stored in a suitcase, and the Judith Appleton’s work speaks about the contrast between the dreamlike bridesmaid’s dress, worn only once, and the real-life woman many of us grew up to be. Shira Gepstein Moshkowich paints a cast-off bridal gown next to a basket of potatoes - the grey reality of life, hinting, perhaps, at Van Gogh’s potato eaters. Dvora Morag brings us Hanna’s (Hannale’s?) shiny white neatly folded wedding gown, with a tape measure stretched across, suggesting the dress might no longer fit the bride.

Shlomo Serri places a nostalgic photo of a sitting bride in times gone, taken by his father, the photographer David Serri, next to a photo of his own - a street artist’s rendition of the Israeli Minister of Culture’s famed dress that served as a canvas for her political statements and wedding her to an expanded Jerusalem.  

Like the bride, the ballerina, also holds mythic dimensions in the little girl’s imagination, as in Einat Arif Galanti’s mirrored porcelain ballerina doll. Sigalit Landau dipped a dancer’s tutu in the briny Dead Sea, an act that preserves it, but also stiffens it into a pillar of salt, that would wound any ballerina, or even cause her death. Dorit Ringart’s more abstract dancer refers to Degas’ well-known wax statue of a fourteen-year-old ballerina dressed in a ready-made tutu.

.שמלת הכלה היא ההתגלמות המושלמת של השמלה – ולכן אין זה מפתיע שאמניות רבות בחרו להגיש יצירות המתייחסות לכלה או למלוותיה. השמלה הלבנה מסמלת טוהר, אולי כבר לא בתוליות, אך היא עדיין שיאה של הנשיות - או שמא היא מרמזת לדבר-מה רוחני יותר, כפי שמציעה שרה נינה מרידור.

העבודות כאן  ביקורתיות באופיין. הן אינן מאדירות את הכלה אלא יוצרות  ניגוד בין חלום למציאות: למשל בצילום של הדי אברמוביץ, בבובת הכלה חסרת הראש של אדוה דרורי, בתיאור השושבינה מהמזרח הרחוק המצוירת על בד המכנסיים הקרועים של רוני ברות, ובשמלת הכלה המורכבת משמשת מכונית מנופצת של מירי גרמיזו. שמלת הכלה של גילה פרוסט מילר שמורה בתוך מזוודה, בעוד עבודתה של יהודית אפלטון מטפלת בניגוד בין שמלת השושבינה החלומית הנלבשת פעם אחת בלבד לבין האישה שאנו הופכות להיות במציאות. שירה גפשטיין מושקוביץ מציירת שמלת כלה זרוקה לצד סלסלת תפוחי אדמה - המתייחסת למציאות היום-יומית האפורה ומרמזת אולי לציורו הנודע של ואן גוך - 'אוכלי תפוחי האדמה'. דבורה מורג מציגה את שמלת הכלולות הלבנה והמקופלת בדקדקנות של חברתה חנה (חנה'לה?), כשסרט המדידה הפרוש עליה מרמז שהשמלה אינה מתאימה עוד למידות גופה.

שלמה סרי מחבר בין שני צילומים, האחד של אביו דויד סרי, והשני מעשה ידיו. הצילום של דויד משנות הארבעים מציג כלה באופן נוסטלגי ולעומתו שלמה מציג צילום ביקורתי של גרפיטי על לוח מודעות, של שרת התרבות בשמלתה הנודעת המשמשת לה לקנבס לדעותיה הפוליטיות ומחתנת אותה עם ירושלים המורחבת.

כמו הכלה, גם הבלרינה, מגלמת ממדים מיתיים בדמיונן של ילדות, כמו למשל, בובת הפורצלן המשתקפת במראה בצילום של עינת עריף גלנטי. סיגלית לנדאו טבלה שמלת טוטו של רקדנית בים-המלח, פעולה המשמרת את השמלה אך גם מקשיחה אותה והופכת אותה לנציב מלח, דבר שעלול לפצוע כל רקדנית אשר תעז לנסות אותה. הרקדנית המעוצבת בהפשטה של דורית רינגרט מתייחסת לפסל השעווה הנודע של דגה, המתאר נערה בת ארבע-עשרה הלבושה בטוטו רדי-מייד.

  • Black Facebook Icon