לוגו אגריפס.jpg
גלריה מרי מעוצב.png

Fragility and Strength פגיעות ועוצמה

Category 7 (out of 9)

Women are systematically manipulated by the ideal of beauty as enshrined in the media, advertising and movie industry. It has driven women into greater uncertainty about her appearance, aspiring to a body image that is not attainable – trying desperately to stay young and thin – in response turning to cosmetic surgery and dieting, often with the disastrous result of anorexia and bulimia.

 

Tali Ben Bassat photographs a dress for the idealized female body, with her measurements “90-60-90”, however here the corset clasps stretch out the garment, rather than tucking it in. Yael Doron sketches while watching “Wuthering Heights”, her free-flowing style contrasting with the chaste Victorian dress meant to keep women in their place, a dress that nonetheless does not inhibit the passions of the female protagonist.

Dana Tannhauser’s abstract work in glass, suggestive of a dress, hints at something that could be phallic but also very vulnerable. Rachi Shamir’s delicate glass dress is fragile, but at the same time has a very strong presence, as in the poem by Dalia Rabikowich that inspired her work.

Internalized social expectations exacerbate the fragility of so many women when they dress up, standing in front of the clothes’ closet, uncertain what to wear. Hagit Shahal shows a woman dithering over a dress to just to receive a technician, and Rakefet Omer Viner speaks of the inner upheavals of a young girl and attraction to the feminine dress that is also infused with ambivalence. In Ruth Weinstein Paporisch’s work, a girl/woman, dressed to go out, feeling awkward inside her body, her feet all crooked; and Hilla Spitzer’s taller grandmother looks self-conscious on the dancefloor, next to her smiling husband who seems ready to conquer the world.

Can the dress be a source of strength? Nelly Agassi portrays a frail, anorexic woman who, at the same time, is firmly grounded as a building that stretches the boundaries of the body. Hila Laiser Beja’s rusted figure, wearing an old-fashioned dress that covers her entire body, is still an Iron Lady - or is the work’s title meant ironically? The dress in Sharon Fidels work, stitched on a medical stretch-bandage, might be strangling a body that is wounded, disjointed, but it can also be seen as the cape of a wonder-woman.

A few of the works in Her Dress, Her Symbol: Antea Revisited, clearly see the dress as enabling women to rise above her vulnerability, giving her new strength. In Alejandra Okret’s watercolor, the woman in a billowing skirt is ringing a bell, holding on tight to the bell’s string, letting her voice be heard. Riva Pinsky Awadish’s work “Brocade” consists of a garment, hung on a painting brush, filled with seeds that promise sprouting – of creativity. Hadassah Berry watches dough rising with the mysterious energy of women in their billowing skirts, while Annette Kleinfeld, gives us women in fiery dresses, uplifted by the primordial paintings in the cave of Lascaux.

נשים נתונות למניפולציה שיטתית על בסיס אידיאל היופי המקודש גם על ידי התקשורת, עולם הפרסום ותעשיית הקולנוע. דבר זה גורם להן לחוש  חוסר בטחון באשר להופעתן החיצונית, לשאוף לגוף שאינו ניתן להשגה - בניסיון נואש לשמור על נעורים וגזרה דקה. בתגובה לכך הן פונות לניתוחים פלסטיים ודיאטה, שלעיתים קרובות טומנים בחובם תוצאות הרסניות כגון אנורקסיה או בולמיה.

טלי בן בסט מצלמת שמלה המיועדת לגוף אישה אידיאלית, במידות מושלמות של 90-60-90, אולם כאן המחוך מרחיב  את הבגד במקום להדק אותו. יעל דורון רושמת בזמן שהיא צופה בסרט 'אנקת גבהים' - הסגנון הזורם והחופשי של הרישום מהווה ניגוד לשמלה הוויקטוריאנית הצנועה, שנועדה לשמור את הנשים במקומן; אף על פי כן השמלה אינה מרסנת את תשוקותיה של  הגיבורה.

העבודה המופשטת של דנה טנהאוזר בזכוכית נראית כמו שמלה ומרמזת על אובייקט שעשוי להראות כפאלי ובו בזמן פגיע מאוד. שמלת הזכוכית של רחי שמיר שברירית ובו בזמן בעלת נוכחות עוצמתית כמו שירה של דליה רביקוביץ, שהיווה מקור השראה ליצירתה. 

הציפיות החברתיות שהופנמו על ידי הנשים, מחמירות את תחושת הפגיעות של רבות מהן כשהן עומדות מול ארון הבגדים ואינן יודעות מה ללבוש. חגית שחל מציגה אישה מתמהמהת בלבישת שמלה, רק כדי לקבל ביקור של טכנאי בביתה. רקפת וינר עומר מתייחסת לסערה הרגשית של נערה צעירה ולמשיכה שלה לשמלה הנשית, הטעונה גם היא באמביוולנטיות. רות וינשטין פאפוריש  מציגה ילדה/אישה לבושה לקראת יציאה לבילוי, המשדרת חוסר נוחות בגופה, רגליה עקומות. הילה שפיצר מציגה את סבתה הגבוהה, המפגינה חוסר ביטחון עצמי על רחבת הריקודים, כאשר לצידה עומד בן זוגה המחייך, המוכן לכבוש את העולם.

האם יכולה השמלה להוות מקור של עוצמה וכוח? נלי אגסי מתארת אישה שברירית ואנורקטית, ומצד שני היא נטועה ביציבות בקרקע, כמו מבנה המותח את גבולות הגוף. הדמות החלודה של הילה ליזר בג'ה לובשת שמלה מזמנים אחרים המכסה את גופה כולו, האם היא עדיין 'אשת הברזל' – או שמא הכותרת היא אירונית? השמלה ביצירתה של שרון פידל, תפורה על גבי תחבושת אלסטית, ייתכן והיא חונקת גוף פצוע ומפורק, אך היא עשויה גם להידמות לגלימתה של וונדר-וומן.

מספר עבודות בתערוכה 'שמלה, סימלה: שיבה לאנטיאה' תופשות בבהירות את השמלה כמאפשרת לנשים להתעלות מעבר לפגיעות, תוך שהן מעניקות לנשים עוצמה חדשה. הציור בצבעי המים של אלחנדרה אוקרט, מתאר אישה בחצאית מתנופפת המצלצלת בפעמון ואוחזת חזק בחבל, דורשת להשמיע את קולה. העבודה 'בְּרוֹקָד' (רקמה בחוט זהב) של ריבה פינסקי אוודיש כוללת בגד התלוי על מכחול ציירים, כשהוא מלא גרעינים המבטיחים נביטה של יצירתיות. הדסה בארי מתבוננת בבצק תופח בעל אנרגיה מסתורית של נשים בחצאיות מתנופפות, ואילו אנט קליינפלד ליסאוור מציגה נשים בשמלות בוערות, המורמות מתוך הציורים הבראשיתיים במערות לאסקו.

  • Black Facebook Icon