לוגו אגריפס.jpg
גלריה מרי מעוצב.png

Girls Beware !ילדות, הזהרנה

Category 1 (out of 9)

Quite a few works in this exhibit show the dress of little girls. This is where it all starts, and the dress is very much a part of the socialization of little girls – to this day. So often little girls are complimented on how pretty they are, especially when wearing a dress, a praise not bestowed on boys. The beauty industry has capitalized on this attitude, making fashionable dresses for young girls, treating them like little women – perhaps following a trend starting in the far past, as in Boaz Levental’s rendition of Velazquez’ infanta. The flowers that feature on several of the girls’ dresses, (Pamela Levy, Andi Arnowitz, Yael Barlev) – are they a sign of innocence, tenderness and beauty – or do they sexualize the little girls, imbuing them with an element of temptation and seduction, as does the evocative shell on the white lace dress by Rita Mendes-Flohr.  

 

An essential characteristic of the dress is that it is open at the bottom. Girls are taught not to let their underpants show, to sit properly with their legs crossed. The open bottom of the dress leaves the girl’s - the woman’s - intimate parts vulnerable (Reuma Zoher Chayot), giving the message that she is sexually accessible, if not outright available (Leora Wise). Parvin Shmueli Buchnik in her re-interpretation of the Israeli children’s story, “Hannale’s Shabbat Dress”, in this era of Me-Too, turns around the little girl’s altruistic act of helping a poor old man into a situation leading to the exploitation of her innocence.

 

Like in Hannale’s Shabbat Dress, little girls must not let their dress get dirty or torn – thus limiting their play. Still some girls in a dress defy this limitation - as Gabriela Klein’s Roni stretches herself out leisurely on the branch of tree, or Alona Zloof Lavie’s Pipi Longstocking (Bilbi) confidently reclines on the back of an elephant, not caring if her underpants show. Or the two girls innocently relaxing on the grass, oblivious to the world, or the male artist who captures the scene, quite conscious of its complexity. (Alejandro Goldberg).

מספר רב של עבודות בתערוכה מציגות שמלות של ילדות. זהו המקום בו הכל מתחיל, והשמלה משחקת תפקיד מרכזי בתהליך החיברות של ילדות קטנות  - עד לימינו אנו. לעיתים קרובות מדי מרעיפים מחמאות על ילדות לגבי יופיין בעיקר כשהן לובשות שמלות, שבחים אשר אינם מנת חלקם של הבנים. המרוויחה העיקרית מגישה זו היא תעשיית היופי המייצרת  שמלות אופנתיות עבור ילדות, ומתייחסת אליהן כאל נשים קטנות - מגמה אשר החלה אולי בעבר הרחוק, בדומה לפרשנות של בועז לוונטל ל'אינפנטה' של ולאסקאז. הפרחים המופיעים על גבי שמלות של ילדות (פמלה לוי, אנדי ארנוביץ, יעל ברלב) - האם הם סימן של תמימות, עדינות ויופי - או שמא הם מדגישים את מיניותן של הילדות, ומרמזים על אלמנט של פתיינות, כמו הקונכייה מעוררת האסוציאציות על שמלת התחרה הלבנה של ריטה מנדס-פלור.

מאפיין מהותי בעיצוב השמלה הוא הפתח בחלקה התחתון. ילדות לומדות שעליהן לשבת בצורה מהוגנת, כשרגליהן משוכלות, כדי לא לאפשר לתחתוניהן להיראות. התחתית הפתוחה של השמלה מותירה את אבריה האינטימיים של האישה פגיעים (ראומה זוהר חיות), תוך העברת מסר שהאישה זמינה מבחינה מינית, ואולי אף פנויה ממש (ליאורה וייז). בפרשנות החדשה שמציעה פרוין שמואלי בוכניק לסיפור הילדים 'חנה'לה ושמלת השבת', בעידן זה של ה Me-Too, הופכת האמנית את המעשה החסוד של הילדה הקטנה - סיוע לאדם העני והזקן - לסיטואציה המובילה לניצול תמימותה של חנה'לה.

כמו בשמלת השבת של חנה'לה, מצפים מילדות קטנות שלא להכתים או לקרוע את שמלתן - דרישה המגבילה את אפשרות המשחק שלהן. למרות זאת, ישנן ילדות המפרות את המגבלות הללו - כמו רוני בעבודתה של גבריאלה קליין, המתמתחת בנינוחות על גבי ענף העץ; או בילבי של אלונה זלוף לביא, השרועה בביטחון על גבו של פיל, ללא חשש מחשיפת תחתוניה. כך גם שתי ילדות הנחות בשלווה על הדשא, תוך התעלמות מהעולם סביבן, ותיאורו של האמן הגבר המצייר את הסיטואציה, כשהוא מודע להיבטים המורכבים הגלומים בה (אלחנדרו גולדברג).        

  • Black Facebook Icon