לוגו אגריפס.jpg
גלריה מרי מעוצב.png

Survival and Resistance שורדות ומתנגדות

Category 6 (out of 9)

The dress serves as an indicator of social status, ranging from rags, the dress of want, to the most luxurious outfits. Etti Abergels dress is sewn – by hand - from cheap tartan bags, as used in lieu of suitcases by the uprooted. Chana Goldberg brings us a dress from a cheap plastic bag - is the woman as dispensable as the bag? The ribbon by Dalia Katav Arieli, a special item of clothing, the pride of the little girl in conditions of want of the ma’abarot (the immigrant absorption camps in Israel of the 1950’s). The dress of want becomes a vehicle for aspirations of freedom from oppression, in Sara Alimi’s “A Black Woman wants to Fly”.

The dress of difference identifies the Other, as the Palestinian woman in a traditional dress is confronted by the soldiers in uniform. Nava Harel-Shoshani decorates this daily scene at the checkpoints, a situation to which many Israelis are blind, in order to bring it into focus; Joseph’s biblical coat of many colors becomes a Palestinian dress, used as a target in a firing zone (Hanna Ben Haim Yulzari). The green lines in Ariane Littman’s installation appear like umbilical cords connecting a disembodied skirt to the unborn embryo-shaped (occupied) land below. In Cornelia Renz’s linoleum print, the parallel lines become bars of a prison, behind which a doll, mass-produced in a cheap-labor-country is lost.

In the works by Amira Kasim Ziyan and Nasrin Abu Baker, the Palestinian girl/woman in a traditional dress is seen and not seen, blowing in the wind, or hiding behind a curtain - being a present absentee.

Ricki Puch’s dress of a little girl, soaked in mud from around the Gaza strip, cries out against all war; Gabi Yair’s looks at the chauvinist messages in his army experience and shows an innocent little girl in a red dress in front of a tank, asking “why?”- exposing the King’s clothes.

In the work “Maidele” Edith Fischer-Katz, subversively implants a little red dress in a book written by Ezer Weizman, who told the first woman aspiring to be an air force pilot: “Maidele, did you ever see a man knitting socks? Did you ever see a woman surgeon or conductor of an orchestra?” Amnon Grof captured a painting by a street artist who calls herself “The Imaginary Duck” portraying little red riding hood with a scythe taking revenge on a pack of wolves. A masked Yazidi woman in a colorful dress that contrasts sharply with her gun, painted by Inbal Mendes-Flohr, takes up arms in revenge of the Yazidi women raped and killed by Islamic extremists.

השמלה משמשת כמסמנת של מעמד חברתי, החל מסמרטוטים ובשמלת-הדלות ועד לשמלות פאר. השמלה של אתי אברג'יל שנתפרה בעבודת יד משקי אריג זול המשמשים לנשיאת מטלטלים של פליטים בנדודיהם. חנה גולדברג מציגה שמלה עשויה שקית פלסטיק זולה - האם זהו דימוי של אישה כשקית חד-פעמית? ברישום "גרדלה"  - סרט בד-  של דליה אריאלי כתב, מתואר פריט לבוש מיוחד, גאוותה של הילדה החיה בתנאים של מחסור במעברות של שנות החמישים. בעבודתה של שרה אלימי, 'אישה שחורה רוצה לעוף', שמלת-הדלות הופכת לאמצעי הממחיש את השחרור מדיכוי.

'שמלת האחרות' מזהה את ה'אחר' ומציגה אישה פלסטינית בבגד מסורתי בשעת עימות עם חיילים לובשי מדים. נאוה הראל שושני מקשטת את האירוע השגרתי הזה שמתרחש במחסומים, במטרה לעורר מודעות לאירוע שישראלים רבים מתעלמים מקיומו. בעבודה של חנה בן-חיים יולזרי שמלת הפסים של יוסף הופכת לשמלת אישה פלסטינית, המשמשת כמטרה במטווח ירי. הקווים הירוקים במיצב של אריאן ליטמן נראים כמו חבלי טבור המחברים חצאית חסרת-גוף אל האדמה (הכבושה) דמוית העובר שמתחתיה. בהדפס הלינוליאום של קורנליה רנץ נראים קווים מקבילים המזכירים סורגי כלא, שמאחוריהם בובה אבודה, בובה מפס ייצור מאחת הארצות שבהן שכר העבודה נמוך.

בעבודות של אמירה קאסם זיאן ונסרין אבו באכר הנערה או האישה הפלסטינית לבושה בגד מסורתי, נראית ולא-נראית, כשהיא מתעופפת ברוח, או אולי מסתתרת מאחורי וילון - מעין נוכחת נפקדת.

שמלת הילדה של ריקי פוך, טבולה בבוץ שנאסף מאזור עוטף עזה, זוהי זעקה כנגד מלחמות באשר הן. גבי יאיר מתבונן במסרים השוביניסטיים שבהם נתקל בשירותו הצבאי. הוא מציג את הילדה הקטנה מתוך השיר "בשמלה אדומה ושתי צמות" עומדת לפני טנק ושואלת "למה" - כמו חושפת את בגדי המלך בפני כל.

בעבודה 'מיידלע', שותלת אדית פישר כץ שמלה אדומה קטנה בתוך ספר שכתב עזר ויימן. ויצמן ששימש גם מפקד חיל האוויר זכור כמי שאמר לאישה הראשונה ששאפה לשרת כטייסת בחיל האוויר: "מיידלע, האם ראית פעם גבר סורג גרביים? האם ראית פעם רופאה מנתחת או מנצחת על תזמורת?" אמנון גרוף מצלם ציור רחוב של אמנית המכנה את עצמה "הברווז הדמיוני" כשהיא מתארת את כיפה אדומה מחזיקה בחרמש ונוקמת בלהקת זאבים. בציור של ענבל מנדס-פלור מיוצגת אישה יזידית בשמלה פרחונית המהווה ניגוד חריף לרובה שהיא אוחזת בידה, ונוקמת את האונס והרצח של  הנשים היזידיות בידי קיצונים מוסלמים.

  • Black Facebook Icon